• חיים גוזלי

ספורטאים והפרעות אכילה | חיים גוזלי

רציתי לדבר על נושא חשוב וכאוב :

הפרעות אכילה בספורט . הרבה ספורטאים מדברים על הנושא אך לצערי לא המאמנים. על אף שהמאמנים הם שותפים עיקריים לבעיה , אני אומר לכם באופן חד משמעי : אין ספורטאי בכל תחום שלא חווה הפרעות אכילה.

אנחנו בספורט ה -MMA ובג'יו ג'יטסו חייבים לעמוד ולהישאר במשקל מסוים בתחרות, ומכאן מתחילות הדיאטות והבעיות . נכון שהתהליך נעשה בהנחיית תזונאים והכל בצורה מבוקרת ומסודרת , אבל כשהמוח נכנס לדיאטה ולסטרס של עמידה במשקל, שם מתחילות בעיות האכילה . הרבה ספורטאים ישראלים שאני מכיר באופן אישי נוהגים להירשם בקטגוריית משקל נמוכה יותר ממשקלם האמיתי. יום לפני השקילה הרשמית הם צריכים ׳לחתוך׳ משקל, וזה אומר להוריד מהגוף שלנו נוזלים זמן קצר מאוד לפני השקילה לתחרות.

׳לחתוך משקל ׳ – התהליך הזה קיים ומוכר בכל העולם . יש לוחמים שחתכו כ- 20 ק״ג ביומיים, אני הייתי עד לתהליך המסוכן הזה .

איך עושים את זה?

אז הרי לכם שלוש דרכים לחתוך משקל:

1. ריצה עם חליפת הזעה (מדובר בחליפה אטומה מיוחדת ,שגורמת לגוף להזיע יותר).

2. סאונה יבשה. ישנם מקרים שצריך לחתוך הרבה ממשקל הגוף , לפני שנכנסים לסאונה מורחים משחה מיוחדת על הגוף שגורמת לך להזיע יותר, או שנכנסים עם חליפת הזעה לסאונה. זה כבר סיוט מטורף!!!

3. אמבטיות מלח ואלכוהול. שופכים בתוך אמבטיה ק״ג מלח גס וליטר אלכוהול לחיטוי פצעים, מוסיפים מים חמים ויושבים לפרקי זמן מדודים.

כל מה שהעליתי כאן מומלץ לא לעשות אלא בליווי של מאמן בעל ניסיון! בכוונה תחילה לא פירטתי את לוח הזמנים של כל אחת מהדרכים הנ"ל, כדי שלא תנסו את זה בבית , מדובר בתהליך מסוכן מאוד שעלול לגרום לנזק פיסי בלתי הפיך. חבר'ה תזכרו, זו לא הרזיה אמיתית. מדובר באשליה זמנית בלבד !

 


ועכשיו נעבור לסיפור האישי שלי הקשור למשקל. לקראת הקרב הראשון שלי בבלאטור 164, התחלתי דיאטה כשאני במשקל 97 ק"ג עם אחוזי שומן גבוהים ופחות שרירים . היעד לתחרות היה להגיע למשקל 77 ק"ג בלבד. התחלתי את הדיאטה וכמובן שהגעתי ליעד, אבל הדרך לשם הייתה רצופה בסבל.

כאדם שאוהב לאכול, אני נאלץ לאכול חמש ארוחות קטנות ביום . הארוחות אמנם מסודרות, בלי מלח ובלי סוכר, אך גם בלי טעם ובלי ריח, אני יודע שכדי להגיע למטרה אין לי ברירה אלא להיצמד לתפריט החדש .

מה שמלווה ומחזק אותי יומיום זוהי המטרה -

להשיל 20 ק״ג ממשקל גופי .

כך מבלי לשים לב, אני נכנס להפרעת אכילה מכיוון שהראש עסוק באוכל מהבוקר ועד שעות הערב. הראש מתמלא בפנטזיות על אוכל ,מה יהיה אחרי הקרב, מה אני אוכל אחרי שכל זה ייגמר ומחכה שייגמר הקרב ואני אהיה כבר אחרי וכל זה כדי שאוכל לאכול משהו טעים.

כשהסתיים בלאטור 164 וכמו אחרי כל  דיאטה, אמרתי לעצמי שאני אטרוף את העולם. אחרי בלאטור 164, ממש למחרת, טסנו אני ואביב לניו יורק כדי לראות את הקרב של קונור מקרגור נגד אלברז במדיסון סקוור גארדן. היה זה אירוע ה-MMA הראשון במדיסון ומצחיק לחשוב שאני נלחמתי באירוע השני במדיסון ׳בלאטור 180׳ .

 


מי שמכיר את ארצות הברית יודע שזו מדינה שתרבות האוכל ומזון מניעים אותה. בכל מטר יש מגוון ושפע של המסעדות הכי מטורפות עם הקינוחים הכי משוגעים.  מצאתי את עצמי פוחד לאכול , אני? זה שאוכל 12 דונאטס בחמש דקות? זה שיכול לחסל עוגה שלמה?

כל הזמן הראש עסוק וחולפת המחשבה, שרק לא אעלה שוב למשקל של 97 ק"ג. לא מתחשק לי ולא רוצה להיות שמן שוב. וכשהייתי אוכל מאכל משמין, אז הראש כבר חושב כמו בולימי, אולי אני אקיא ואוציא את זה. אני מרגיש שאני נכנס ללופ של הפרעות אכילה ברמה גבוהה, ומוצא עצמי חושב רק על זה .

במהלך טיול של חודש ימים בארצות הברית , טיול שהופך לסבל , שבו אני נקרע כל יום מחדש אם לאכול דברים טעימים או לשמור על תזונה כדי לא להשמין שוב.

הדילמות על אוכל במשך כל הטיול הרסו לי את החופשה , שהייתה אמורה להיות הבילוי האולטימטיבי שלי אחרי מחנה האימונים והקרב .


אחד הסיפורים המפורסמים שלי היה לפני בלאטור 192 בפורום בלוס אנג'לס, וחודשיים אחרי הקרב שלי בבלאטור 188 בישראל ,שם חתכתי גם -8 ק״ג.

הגוף שלי לא הצליח לרדת את המשקל חזרה , למרות כל האימונים שעברתי, ומעט האוכל שאכלתי - הגוף היה שרוי בסטרס, עובדה שהשפיעה על הירידה במשקל.

יומיים לפני השקילה הרשמית אני שוקל 12 ק״ג יותר מהמשקל הרצוי .

אני והמאמן שלי: חזי רכטמן מתמקדים בתהליך חיתוך המשקל ,תהליך שכתבתי עליו בתחילת המאמר .

רק שכעת מדובר בתהליך הרבה יותר קשה, כל כניסה ושהייה בסאונה חייבת להיות כפולה בזמנים .

אני כבר מתקשה לעמוד על הרגליים, חזי מרים אותי ומכניס אותי לסאונה . בסופו של דבר הגענו לק״ג אחד יותר מהמשקל הרצוי .

בחישוב מהיר שלנו, אני יורד ק״ג אחד בשינת לילה . אנחנו מגיעים לבית המלון , מנסה אך מתקשה להירדם , ומרגיש שעובר עלי לילה של כאבים וסבל בכליות , כולל כאבי שרירים עזים .

אחרי לילה ללא שינה וכאבים , אני קם מהמיטה בסביבות שבע בבוקר , חזי מגיע אלי לחדר . אני עולה על המשקל ולתדהמתנו אני שוקל כק״ג וחצי יותר מהמשקל הרצוי , נותרו לנו שעתיים ממועד השקילה הרשמית .

מיד ממלאים אמבטיית מים רותחים ומלח מיוחד ,מדובר בתהליך לא פשוט בכלל ,שעוזר לחתוך משקל , ומבחינתנו האופציה האחרונה להגיע לתוצאה המיוחלת .אני יושב באמבטיית מלח , כשבסופה הגעתי למשקל הרצוי 77 ק״ג . הגענו לטקס השקילה הרשמית , לשמחתנו הגענו ליעד ולמטרה המיוחלת , עשינו זאת ! כעת הבעיות האחרות רק מתחילות.

אנחנו מנסים להחזיר את משקל הגוף כמו לפני החיתוך, וזאת ע״י שתיית נוזלים וארוחות , מדובר במיני משקאות אנרגיה , ארוחות קטנות שעיקרן מבוסס על חלבונים , ובשעות הערב מזינים את הגוף גם בפחמימות . לצערי , הגוף שלי לא קיבל את ההזנה בצורה טובה , אני מתחיל לשלשל ולהקיא , בחוסר כוחות מגיע היום לסיומו , ואני נרדם . בבוקר יום הקרב אני מתעורר בהרגשת חולשה ובקושי עומד על רגליי . כשאנחנו מגיעים להיכל , תחושת האדרנלין והלחץ גוברים על הגוף , ואז אני מרגיש שהחולשה נעלמת . אני לפני קרב , הזיעה , הלחץ , הרעש, ההמון המריע , מחשבות רצות - ורק דבר אחד עומד לנגד עיני - לנצח ! קשה להביע במילים את מערבולת התחושות והאנרגיה ברגעים אלה , אך חשוב לציין כי התחושות האלה הן שתפסו מקום בגופי , והעלימו לי את תחושת העייפות שהיתה שם ממש מס ׳ דקות לפני .

הקרב המדובר התחיל , הכל היה נראה די סביר עד המכה הראשונה, ואז מצאתי את עצמי במרחץ דמים. הגוף שלי עבר טראומה , אני רואה את המכות , אני מחשב את המהלכים שאני צריך לעשות אבל הגוף ננעל ולא תפקד . אלה היו שלושה סיבובים ארוכים , בהם אני מקבל מכות , אני נשאר בקרב רק בזכות רוח הלחימה בקירבי , אני מרגיש שזה קרב בין המוח לגוף ומרגיש את רוח הלוחם שבי, אני ממשיך ולא נכנע עד שריקת הסיום שבה אני מפסיד את הקרב .

שבה אני מפסיד את הקרב .

למדתי על עצמי , ועל אומנות חיתוך המשקל כל כך הרבה שלקחתי את זה איתי לקרבות הבאים .



בסופו של דבר, הצלחתי להתגבר על הבעיות בעזרת המומחה לתזונת ספורטאים הצמוד שלי: גילי גנות , שכולם מכירים מ ״ישראל בודי ״.

גילי מלווה אותי כבר מספר שנים בנושא התזונה , ולא מעט גם בפסיכולוגיה שמסתתרת מאחורי הדברים.

לכל מי שרוצה שינוי בהרגלי התזונה אני ממליץ לפנות לגורמים מקצועיים בלבד , הגוף שלנו הוא לא משחק .

לגיל היה חשוב ללמד אותי כיצד הגוף שלי מגיב לשינויים כאלה ואחרים , ולא פחות חשוב - מדוע .

אחת השיטות בתהליך היא ללמוד לא להכנס ללחץ ולהבין שאני יכול לשלוט בגוף שלי ,ולא לתת לגוף לשלוט בי. כך ברגע שלמדתי כיצד הגוף עובד ומגיב מפלס הסטרס ירד משמעותית ואיתו ירדו גם הבולמוסים . למדנו לתכנן את התהליך באופן שקול וחכם ,זה אומר לתת טווח זמן מתאים לכל שלב בתהליך , וכך גם לא להכנס ללחץ בכל שלב ושלב .



היום ,בימי הקורונה הקשים , תקופה שסגרה אותנו מס׳ חודשים בבית , עליתי למשקל 93 ק״ג , אך זהו משקל שמורכב בעיקר משרירים, אני חטוב כמו לפני קרב , כבר לא חושב במונחים שחשבתי בעבר על המשקל . אני מרוצה מהגוף שלי , הבנתי שהמשקל לא באמת חשוב , אלא תזונה ושמירה על אורח חיים בריא .

מה שבטוח הוא שבקרב הבא שלי אני כבר לא אתחרה במשקל 77 ק״ג , הגוף שלי כבר לא יוכל לספוג את הטראומה שעבר , וגדול הנזק מהתועלת .



זה הסיפור שלי, אני בטוח שאם תחפשו טוב תמצאו מאות ספורטאים שסובלים מהפרעות אכילה בדיוק כמוני. לא משנה סוג הספורט שהם עוסקים בו . לא פעם אני רואה ושומע ספורטאים בכל הרמות מעלים תמונות בפייסבוק ובאינסטגרם של אוכל, השאלה היא רק אם אחרי הארוחה האוכל נשאר להם בגוף או שיוצא שלא בדרך הטבע!?

מצד אחד, אנחנו ספורטאים, אך מצד שני אינני בטוח שאנחנו כלל בריאים.

להתראות, חיים גוזלי🤛💥🤜